סיבוב ברים

 תגיות: 
bar

בגיל 37 התחלתי לעשות ספורט. נדמה לי שככה קוראים לזה. התחלתי לעסוק בדבר הזה כי שמתי לב שיוצא לי רעש קטן של זיקנה מהפה בכל פעם שאני מתכופפת ועוד סמי אנחה קלה כשקמה מהספה. במשך שנים חשבתי שזה ממש קול להסביר לעולם שאני נגד ספורט, אבל אידיאולוגיה לחוד וחלודה על כל המפרקים לחוד. נאלצתי לשים את הערכים שלי בצד.

בהתחלה עסקתי בהשקעות – זה החלק החזק שלי. עשיתי בירור מקיף ביותר, ממש תחקיר, על נעלי ספורט. קניתי את הדגם הכי יקר וצעקני ומכוער ולא מתאים לכלום כמו כל נעלי הספורט באשר הן. כשהן היו ברשותי גיליתי כמה דברים מעניינים:

יש כל מני סוגים של נעלי ספורט לכל מני סוגים של ספורט.
מה זה הקשקוש הזה כל מני סוגים של ספורט? חברים, ברור לי שמדובר בהונאה. ספורט זה ספורט. אתה מזיע, אתה סובל, אז זה כנראה זה. מסתבר שהנעליים שאני קניתי הן נעלי ריצה.

בפעם הראשונה שנעלתי אותן הגעתי לגן עדן. לא פלא שאנשים רצים! מהרגע שכריות הג’ל התרמו-גלקטי חיבקו את הקרסוליים שלי רק התחשק לי לקפוץ. לקפוץ ולרוץ. עומר מילר רץ 17 קילומטר? אני עם הנעליים האלה ארוץ 20! הורדתי חמש אפליקציות של ריצה וביליתי שני לילות בארגון פלייליסט לריצה וקניתי חולצת דריי פיט מנדפת-נושמת ומנשא כתף לסלולרי. השעון העיר את הבית כולו ברבע לשש. “אני יוצאת לרוץ!” צעקתי כדי שכולם יכירו את התכנית. מהר מאוד גיליתי עוד אמת מטלטלת. הנעליים האלה, בשביל לרוץ בהן, צריך אשכרה לרוץ. והחולצה אולי נושמת מעולה, אבל אני מקופלת לשניים ומנסה לא להקיא אחרי פחות מחצי קילומטר ויש לי צפצוף טרום דום לב מאזור החזה. לקחתי מונית הביתה.

ההבדל בין ספורט בגיל 37 לספורט בגיל 17 הוא ביכולת שלך להתחיל לרוץ. חלמתי לאהוב את זה. חלמתי לספר לאנשים איך אני מחכה כבר לבוקר, לזמן השקט שלי כשאני רצה, ואיזה מחשבות עמוקות יש לי בתוך הרגעים האלו הסיזיפיים, על מה באמת חשוב בחיים, אבל בחרתי לברוח לאופציה הקלה יותר: שנאה. אני שונאת אנשים שרצים.

נרשמתי למכון קטן וסודי שבו אף אחד לא יראה אותי בקלקלתי: פדלאה בלי קורדינציה ובלי סיבולת לב ריאה עם נעלי ריצה ממותגות. יצרתי שיגרת אימונים אמתית שנגמרת בבר בריאות. לפעמים אני קונה במכון ב-20 שקלים ולפעמים בסופר פארם ב-10 (הוא ממש קטן).  אבל זה לא משנה, כך או כך הבר דוחה והמחיר שלו שערורייתי.

ברים, איזה מוצר גאוני עם שם כל כך בעייתי בעברית. אני הולכת לעשות מדור על ברים, בישרתי לחבר שמיד השיב “אני מצטרף”. התסבוכת הזו קיימת גם בשפות אחרות, אלא שבמדינות אחרות הברים, ברי הבריאות והגרנולה כלומר, כבר כל כך נפוצים שמערך האסוציאציות עובד אחרת. גם אנחנו נגיע לשם, נשבעת ביקר לי. הם זמינים, הם מזינים, הם נכנסים לתיק. קשה לבקש יותר מזה מארוחת הבוקר שלך. נסו פעם להכניס לתיק שקשוקה או גרנולה עם יוגורט.