הרומן שלי עם לאבאיט. מאת: רות גוטרמן

 תגיות: 
ruth_wedding_big

לאביט זה הרבה מעבר לעוד בית קפה בשבילי. מדובר בסוג של בית. שני. שלי. שיש בו קפה. משובח. ואווירה כזאת שאי אפשר לתאר במילים. למרות שהרבה מאד מילים נכתבות להן שם מידי יום ביומו. בקומה השניה של סניף הנחלה. הרומן שלי עם לאביט התחיל לגמרי במקרה. כמו שמתחילים סיפורי האהבה הגדולים באמת. נכנסתי לסניף ברזילי לפני כמעט 10 שנים. וזהו. התאהבתי. אהבה משלוק (ובריין פריז) ראשון. אהבה כזאת שגורמת לי לעצור אצלם בדרך לחתונה. שלי. ולכלכך את השמלה הלבנה עם הגרניטה. אהבה כזאת שגורמת לי להסתובב בחו"ל עם כוס חד פעמית שלהם ולהצטלם איתה בבתי קפה שונים. אהבה כזאת שגורמת לי להקפיא גרניטה בפריזר בימי צילום שמתחילים בשעות שהסניפים עדיין סגורים. ולריב עם נהגי מוניות שלא מוכנים להכניס אותי עם ה"גוש קרח" הזה מחשש שיטנף להם את מושבי העור. אהבה כזאת שגורמת לי לקבוע את פגישותי אך ורק בלאביט. ולהתווכח עם אנשים שמעזים להציע לוקיישנים אחרים. חצופים. אהבה כזאת שגורמת לי לצלם בלוקיישן המנצח של הנחלה. סרטון שמבוסס על מקרה שקרה. בנחלה. לאביט זאת אהבה. גדולה. באמת.